העולם האלטרנטיבי של המוסדיים: נוהרים לחוב, לוחצים על הברקס בהייטק
הכניסה הסוערת של דונלד טראמפ לבית הלבן בחודש שעבר חלחלה במהירות לשווקים, שהגיבו בתנודתיות רבה למהלכים הראשונים של הנשיא החדש־ישן, ובראשם הטלת מכסים על שותפות הסחר הגדולות של ארה"ב, שחלקם כבר נכנסו להשהיה. השווקים נרתעים מחוסר ודאות, ולפי השבועות הראשונים שלו בחדר הסגלגל, נראה ששמו השני של טראמפ הוא אי־ודאות.
אם הפתיחה הסוערת של כהונת טראמפ היא פרומו למה שצפוי בהמשכה, הרי שנשיאותו עשויה להעניק רוח גבית לאחת המגמות המובחנות בעולם ניהול הנכסים — הצמיחה של ההשקעות האלטרנטיביות. כלומר, כל ההשקעות שאינן סחירות. זאת משום שהשקעות אלה אינן קורלטיביות לנעשה בשווקים, ומהבחינה הזו הן מספקות למשקיעים עוגן של יציבות.
כמו כן, יש מנהלי קרנות השקעה אלטרנטיביות, שמצליחים לייצר תשואה עודפת משמעותית על השוק, והם, כמו גם אחרים, פועלים בתחומים שמנהלי ההשקעות של הציבור — הגופים המוסדיים — חסרים ידע מתאים כדי להשקיע באופן עצמאי, ולכן הם משקיעים דרך קרנות מתמחות.
בעוד בעולם היקף הנכסים הלא סחירים שמנהלים הגופים המוסדיים — חברות הביטוח ובתי ההשקעות שאחראים לניהול חסכונות הציבור — מגיע עד ל־40% מתיקי הנכסים, הרי שבישראל התחום בצמיחה אך עדיין קיים פער מול העולם. לפי הנתונים של ואליו השקעות מתקדמות, נכון לסוף ספטמבר הנכסים הלא סחירים (קרנות פרייבט אקוויטי, חוב, תשתיות, הון סיכון, נדל"ן וקרנות גידור) מהווים 14.8% מכלל הנכסים שבניהול המוסדיים, שמסתכמים ב־2.4 טריליון שקל. כלומר, מדובר בנכסים שהיקפם 357.5 מיליארד שקל.
מדובר בסכום שיא במונחים אבסולוטיים, הגם שהנתח ירד מעט מסוף ספטמבר 2023, ועם זאת, המגמה ברורה — החשיפה לעולם האלטרנטיבי הולכת וגדלה. לשם השוואה, בסוף ספטמבר 2020 עמד שיעור הנכסים הלא סחירים בתיק ההשקעות המצרפי של המוסדיים לטווח ארוך (גמל, פנסיה וביטוחי מנהלים) על 9%, והיקף הנכסים הלא סחירים הסתכם ב־156 מיליארד שקל.
כשבוחנים את שהתרחש בשנים 2024-2020 בתחום ההשקעות הלא סחירות בקרב המוסדיים הישראליים, ניכר כי בשנתיים האחרונות המוסדיים נוהרים לתחום החוב, בעוד שהם לחצו על הברקס, גם אם בעדינות, בכל הקשור להשקעה בקרנות הון סיכון. כך, הנתח של תחום החוב מכלל ההשקעות הלא סחירות טיפס מ־13% בסוף ספטמבר 2023 לשיא של 18% בסוף ספטמבר 2024, ואילו הנתח של ההון סיכון ירד בעקביות משיא של 11% בסוף ספטמבר 2022 לכ־9% בסוף ספטמבר 2024.
ההשקעה של המוסדיים בישראל בקרנות חוב ובחוב באופן ישיר צברה פופולריות רבה על רקע עליית הריבית בעולם, שהחלה באמצע 2022. הריבית, שהגיעה לגבהים שלא נראו בחלק מהמדינות כבר 40 שנה, גרמה לכך שהבנקים הקשיחו את תנאי האשראי, שכן הריבית הגבוהה מהווה קושי עבור לווים רבים, והבנקים נדרשים לגלות יותר סלקטיביות כעת. וכך, גופים רבים מצאו את עצמם מחפשים מקורות אשראי אחרים, שאותם מצאו בקרנות חוב או ישירות על ידי המוסדיים. החוב הפרטי נושא ריביות גבוהות מאלה שמעניקים הבנקים, ועל כן הוא פוטנציאל לתשואה גבוהה יותר, למרות הסיכון הגלום בו. בנוסף, מדובר בנכס שמגלה תנודתיות נמוכה יחסית לשוקי המניות ולחובות סחירים דוגמת אג"ח.
עליית הריבית גם הפחיתה את אטרקטיביות נכסי הסיכון, כמו מניות וחברות הייטק, מה שהוביל חלק מהמוסדיים להתרחק מההשקעה בקרנות הון סיכון. עם זאת, הדבר לאו דווקא ניכר בתעשיית ההייטק הישראלית, שכן התעשייה המקומית נשענת ברובה על כסף אמריקאי. מעל 80% מהסכומים שזרמו לחברות טכנולוגיה ישראליות פרטיות ב־2024, בדומה לשנים קודמות, הגיעו מקרנות הון סיכון זרות, בעיקר אמריקאיות, שמגייסות את הכסף שלהן בעיקר ממוסדיים זרים. וכך, לפי הנתונים של סטארט־אפ ניישן סנטרל, ב־2024 חברות הייטק ישראליות גייסו 10.6 מיליארד דולר בגיוסים מדווחים — עלייה של 28% לעומת 8.3 מיליארד דולר ב־2023. זאת בהובלת קרנות זרות, כאשר הסבבים שבהם היתה מעורבת קרן הענק האמריקאית סקויה היו 24% מכלל הגיוסים.
המוסדי שמגלם את המגמה הזו בצורה המובהקת ביותר הוא בית ההשקעות ילין לפידות. היקף החשיפה שלו לנכסים לא סחירים הוא אומנם הנמוך בין 10 המוסדיים הישראליים הגדולים, ועומד על 3% בלבד מכלל הנכסים, אך כשבוחנים את התפלגות התיק הלא סחיר, רואים ש־44% ממנו מושקעים בחוב, בעוד שנכון לסוף ספטמבר, ילין לפידות לא מושקע כלל בהון סיכון. בבית ההשקעות הוותיק מסבירים שתחום ההון סיכון נתפס אצלם כרכיב המסוכן ביותר בעולם הלא סחיר, וכי גם המתחרים מחזיקים בו באופן מתון יחסית. גם בכיר בתעשייה סבור כי לתחום החוב יש יתרונות רבים: "האשראי של החבריות הפרטיות מתגלגל, ואין צורך למכור משהו כדי לפגוש את הכסף". בכך הוא מתכוון לעובדה שלחוב יש לוח סילוקין, והוא נכס תזרימי שמגיע לפירעון באופן טבעי, בעוד במקרה של הון סיכון יש לחכות לאקזיט כדי להיפגש עם הכסף לא על הנייר בלבד.
הגוף בעל החשיפה הגבוהה ביותר לתחום האלטרנטיבי הוא מגדל ביטוח ש־23% מהתיק שלה מושקעים בנכסים לא סחירים. אחריה כלל ביטוח (18%), מנורה מבטחים (15%), הראל ביטוח, הפניקס ואלטשולר שחם (14% כל אחד), מיטב ומור (12% כל אחד), עמיתים (11%) ובסוף, כאמור, ילין לפידות (3%).
בבחינת הרכב התיק של כל מוסדי ומוסדי ניכרות העדפות שונות. בעמיתים, למשל, מעדיפים את תחום הפרייבט אקוויטי — כלומר קרנות שקונות ומשביחות חברות לקראת מכירה — שמהווה 50% מהתיק הלא סחיר של עמיתים. הפרייבט אקוויטי הוא מלך התחום הלא סחיר, ובמידה רבה הוא גם הענף שממנו התפתח התחום כולו. הוא מהווה בעקביות מעל 30% באופן מצרפי מהתיק של המוסדיים הישראליים, ואצל 6 מקרב 10 המוסדיים הוא מקבל את הבכורה במסגרת התחום הלא סחיר. במור, להבדיל, נותנים את הבכורה לתחום הנדל"ן (44% מהתיק הלא סחיר), והם גם הגוף שמשקיע יחסית הכי הרבה בתחום ההון סיכון (16% מהתיק). במיטב בולט תחום התשתיות (22%) לצד פרייבט אקוויטי (29%). אלטשולר שחם הוא המוסדי שמשקיע באופן יחסי הכי הרבה בקרנות גידור (4% מהתיק הלא סחיר), הגם שהנתח היחסי של יתר התחומים גבוה משמעותית (29% מהתיק בנדל"ן ו־27% בפרייבט אקוויטי).
ענבר שטיינר, מנהלת בפירמת הייעוץ האסטרטגי Value Global מקבוצת Value השקעות מתקדמות, אמרה לכלכליסט: "המסקנה שעולה מהנתונים היא שדווקא בסביבה של חוסר ודאות כלכלית־פוליטית־ביטחונית־גלובלית, ניכרת מצד הגופים המוסדיים, המקומיים והגלובליים, כמו גם משקיעים פרטיים, מגמה של הגדלה עקבית בהיקפי החשיפה לאפיקים בלתי סחירים, במטרה לייצר יציבות ולשלב עוגני השקעה בפורטפוליו הנכסים. בהלימה לאקלים הכלכלי ששורר, מרבית הכספים זרמו לכיוון עסקאות סקונדרי (Secondary), שמהוות בסיס לבניית תיק השקעות רבגוני ומפוזר, הן ברמת הסקטוריאלית והן ברמה הגיאוגרפית".