סקירה שבועית 10.3.25

סקירה שבועית 10.3.25 🐘

מעבר על כמעט כלל המגזרים לא הביא אותי למצוא מגזרים שהייתי מצטרף אליהם מיד לעמדת מכר, זה לא שהם נראו הזדמנות ללונג, אבל המיקום והתגובה האחרונה של השוק מעידה כי לא נכון להצטרף בעת הזאת למוכרים - נמתין לאות חדש לעניין.

מצד שני מגזרים כמו החומרים בהחלט יכולים לספק אות להזדמנות קנייה בשבוע הקרוב, ואני מזכיר את המגזר כמשל לעוד כמה הנמצאים במצב דומה.

בוא נעבור ונבין את ההלך הכולל בשוק לקראת השבוע הקרוב, כאשר תחילת השבוע ללא הודעות מיוחדות, לפעמים הזמנים השקטים, הם הזמנים לנצל הזדמנויות.

🐘 צלילי השוק מתנגנים – אבל למה האוזן חשדנית? 🐘

השוק עלה בשבוע החולף. S&P 500 ב-0.6%, דאו ב-0.5%, נאסדק ב-0.7%. נשמע כמו הנחת רווחה קטנה, נכון?

אבל תסתכלו על זה ככה: אנחנו עדיין במינוס מתחילת השנה – S&P 500 ירד 3.1%, דאו 2.4%, והראסל 2000 צנח 4.1%.

מה שקורה פה זה לא עלייה אמיתית. זה ניסיון נואש של השוק להחזיק את הראש מעל המים, כמו האיש ששכח לשלם את חשבון החשמל ומדליק נר כדי להעמיד פנים שהכל בסדר.

זה לא סיפור על התאוששות – זה סיפור על הישרדות, והוא לא ממש משכנע. אני מסתכל על המספרים האלה ואני שומע צליל חלול, כמו פעמון סדוק שמנסה להישמע חגיגי.

דוח התעסוקה של פברואר לא עוזר לשנות את התמונה. 151 אלף משרות חדשות, קצת פחות מ-159 אלף שציפו. שיעור U6 זינק ל-8%, רמה שלא ראינו מאז 2021.

זה לא נורא, אבל זה גם לא משהו שתתלה על המקרר ותתגאה בו מול השכנים.

ואני? אני יושב בצד, לא קונה את הסיפור הזה, כי השוק לא מוכר לי תוצאות – הוא מוכר לי תקווה עטופה בנייר צלופן, ואני לא אוהב את הברק המזויף של העטיפה הזו.

זה כמו לקבל ממתק יפה שבתוכו יש חומצות וצבעי מאכל – נראה טוב, אבל לא בריא לבטן. השוק רוצה שאני אאמין שהכל בסדר, אבל האוזן שלי חשדנית, והיא צודקת לרוב.

🐘 הצללים שמאחורי המספרים – מה הם לוחשים? 🐘

תחשבו על זה רגע. השוק הוא לא מדע. הוא תיאטרון.

השבוע ראינו קניות של "קניית שפלים" – סוחרים שקפצו על המחירים הנמוכים כמו ילדים שרודפים אחרי משאית גלידה, משוכנעים שהם תפסו את העסקה של החיים.

למה? כי ה-S&P 500 נפל מתחת לממוצע 200 יום (5,733), ופתאום כולם חשבו שהם גיבורי על שמצילים את המדד.

ואז באה ברודקום (AVGO) עם דוח רווחים שהרים את המניה ב-8.6% ואת מדד השבבים (SOX) ב-3.2%.

זה לא סיפור על חדשנות – זה סיפור על תזמון, כמו שחקן שמגיע בדיוק ברגע הנכון להציל את הסצנה. אבל תיאטרון טוב לא אומר שהסיפור אמיתי.

בינתיים, פאוול מהפד זורק מילים כמו "פרודוקטיביות משופרת" ו"אין לחץ לשנות מדיניות", כאילו הוא קוסם שמנסה להסיח את דעתנו מהארנב שברח לו מהכובע.

וטראמפ? הוא מדבר על מיסים הדדיים שיכולים להיכנס היום – כאילו השוק צריך עוד טוויסט בעלילה כדי להפוך את ההצגה הזו לבלתי נסבלת.

זה לא שוק. זה סרט של היצ’קוק עם תסריט גרוע, והצללים שמאחורי המספרים לוחשים לי שמשהו לא מסתדר פה.

הם לא מדברים על להרוויח – הם מדברים על אשליה, על מסכה שמישהו שכח להוריד בסוף המערכה. אני מקשיב, ללחישות האלה חזקות יותר מהתופים של העליות הקטנות.

🐘 מנגנון השעון השתגע tick & tick 🐘

השוק הוא מכונה שמייצרת אשליות. הוא נותן לך מספרים – 0.6%, 151 אלף, 8% – ומצפה שתבנה מהם סיפור, כאילו אתה סופר שרק מחכה להשראה.

אבל הנה הסוד: המספרים לא משקרים, אבל הם גם לא אומרים כלום – הם כמו חלקי פאזל ששייכים לתמונות שונות לגמרי.

הקניות השבוע? טכניות. אנשים ראו את הירידות וחשבו "עכשיו או לעולם לא", כמו קונים בחנות שנייה לפני שהיא נסגרת. זה לא חוכמה, זה רפלקס.

הסקטורים החזקים – אנרגיה, שירותים – הם כמו השחקנים הוותיקים שתמיד מופיעים בזמן, גם כשהקהל כבר עייף. החלשים – צריכה בסיסית, פיננסים – הם אלה ששכחו את הטקסט שלהם והשאירו את הבמה ריקה.

זה לא אומר שהשוק חכם או טיפש. זה אומר שהוא מגיב – כמו כלב שרץ אחרי זנבו, לא בטוח אם הוא רעב או סתם משתעמם.

ג’סי ליברמור אמר פעם: "אנשים לא מפסידים בשוק כי הם טיפשים. הם מפסידים כי הם רוצים להאמין."

השבוע, השוק נתן לנו סיבה קטנה להאמין – אבל אני לא קונה את זה, כי השעון משתגע, וצלילי ואופן הטקטוק שלו לא מרגיע אותי, אפילו לא במקצת.

🐘 ומה אם השמש לא תזרח מחר? 🐘

תנו לי לעורר בכם מחשבה קטנה על אפשרות נוספת. מה אם השוק לא הולך לשום מקום? מה אם ה"עליות" האלה הן סתם רעש, כמו תקליט ישן שמתנגן בלופ, חורק וחוזר על עצמו עד שמישהו ירים את המחט?

תחשבו על זה: דוחות תעסוקה בינוניים ממשיכים להגיע, כמו מכתבים משעממים שאף אחד לא ממש קורא.

ברודקום היא חריגה ולא כלל, והמיסים של טראמפ נוחתים כמו פטיש על שולחן זכוכית – שביר, מפתיע, ומותיר סדקים שאי אפשר להתעלם מהם. מה אז?

אני אגיד לכם מה – השוק ימשיך לספר לנו סיפורים, ואנחנו נמשיך להקשיב, כי זה מה שאנחנו עושים.

אנחנו לא סוחרים בשוק. אנחנו סוחרים בדמיון שלנו על השוק, בונים טירות באוויר מתוך עשן ותקוות. והדמיון הזה? הוא שברירי כמו בועת סבון ברוח, יפה לרגע עד שהיא מתפוצצת.

השאלה היא לא "מה יקרה", אלא "כמה זמן נמשיך להעמיד פנים שאנחנו יודעים מה עומד להתרחש".

🐘המראה שבקיר 🐘

הנה מה שאני רואה: השוק הוא מראה. הוא מראה לנו מה אנחנו רוצים לראות – עליות קטנות, תקווה, גיבורים כמו ברודקום שצצים פתאום כמו אבירים על סוס לבן.

אבל הוא לא מראה לנו את החורים – לא את ה-U6 שזינק, לא את הירידות מתחילת השנה, לא את חוסר הוודאות שמרחף כמו ענן אפור מעל כולנו. המראה הזו מלוטשת מדי, מבריקה מדי, והיא משקרת לנו בלי למצמץ.

אני לא פה כדי להגיד לכם לברוח או להיכנע. אני פה כדי להגיד לכם להסתכל מעבר למראה – לראות את המספרים, את הסדקים, ולהחליט בעצמכם מה הסיפור האמיתי.

אגלה לך כי יום אחד, כשהייתי ילד, מצאתי שעון ישן בחצר של סבא שלי. הוא לא עבד, המחוגים קפאו על שתיים וחצי – לא ברור אם בוקר או לילה.

שאלתי אותו למה הוא שומר את זה, והוא אמר, "כי לפעמים הדברים הכי שבורים מראים לך מה באמת חשוב."

שנים אחר כך, אני עדיין חושב על השעון הזה – על מה שקופא בזמן, על מה שאנחנו בוחרים לשמור, ועל מה שאנחנו מוכנים לשחרר.

אולי זה לא השעון שחשוב, אלא השאלה והמחשבה שהוא משאיר בך.

יום מבורך,
זהר ליבוביץ - 🐘-או-סוף המסחר שלך
אבי שיטת וויקוף בישראל
ותוכנית הליווי סוחרים ׳מרגל המסחר׳